בעקבות הריקוד האחרון היו לא מעט דיונים, גם כאן באתר וגם ברחבי האינטרנט, על השילוב של מייקל ג'ורדן בליגה של היום כקלע והדומיננטיות היחסית שהיינו רואים ממנו. בואו נדבר על הכיוון ההפוך: איך מלך הסלים הנוכחי של הליגה, ג'יימס הארדן, היה משתלב בליגה של הניינטיז?

היום הארדן קולע 34.4 נקודות למשחק, ירידה קלה מ-36.1 נקודות למשחק לפני שנה ו-30.4 לפני שנתיים. בשלושת השנים האלה בממוצע המזוקן עם 33.7 נקודות למשחק, 44.2% מהשדה ו-10.9 זריקות עונשין בערב. לצרכי הדיון נניח שהארדן לא נכנס לבעיית עבירות ומצליח לקבל כמות דקות משמעותית כשחקן חמישייה בליגה. כמה נקודות היו לו?

מצד אחד, ב-2017/18 קצב המשחק לא היה כל כך שונה משנות ה-90: 97.3 מהלכים במשחק, דומה לקצב המהלכים שהיה בשנות הטריפיט הראשון של ג'ורדן. הדירוג ההתקפי, כמות הנקודות שקבוצה קלעה בממוצע ל-100 מהלכים, היה דומה: 108.2 ב-1991/92, למשל, לעומת 108.6. ההבדל הגדול בין השנים נמצא בזריקות העונשין – מספר זריקות העונשין בשנים האחרונות יציב סביב 22 זריקות ל-100 מהלכים של קבוצה לעומת 28 בשנות התשעים.

לכאורה, זה עובד לטובת הארדן. סגנון המשחק מבוסס הבידודים היה נפוץ בשנות התשעים, תקופה בה ההגנה האזורית הייתה אסורה ולכן היה יותר קשה לראות שחקנים מגיעים "לעזור" בהגנה וראינו קבוצות עושות את המיטב בשביל לאפשר לשחקנים כמו מייקל ג'ורדן להגיע למצב של 1-על-1 מול שומר חלש יותר. למומחה בידודים כמו הארדן מדובר בגן עדן, גם אם היינו רואים אותו מתאים את המשחק לסטנדרטים של התקופה וזורק יותר זריקות ארוכות ל-2 נקודות משלשות, בדומה לשחקנים ששיחקו אז. הגנות חילופים לא היו קיימות בליגה והדאבל-טימז היו נדירים יחסית (וחוקיים רק מה-weak side). יחד עם העלייה בכמות שריקות העונשין, אפשר לדמיין מצב בו הארדן מגיע ל-40 נקודות למשחק בתקופה הזאת, במיוחד כשגארדים אחרים כמו קלייד דרקסלר ומיץ' ריצ'מונד קלעו כמויות נאות של נקודות משלהם.

מהצד השני, רוב זריקות העונשין באותה תקופה לא היו של גארדים. ג'ורדן בשנות האליפות לא זרק יותר מ-9 זריקות עונשין למשחק, וגארדים גדולים אחרים כמו גארי פייטון או קלייד דרקסלר לא היו קרובים לזה בשום שלב בקריירה. רוב זריקות העונשין היו של אנשים כמו קארל מלון (10 עונות בהן זרק 9 זריקות עונשין או יותר למשחק). המשחק היה יותר פיזי וכנראה הארדן לא היה זוכה לכמות השריקות הגבוהה לה הוא זוכה היום. באותה תקופה לא היה את חוק ההאנדצ'ק שאוסר מגע בשחקן בזמן שהוא עם הכדור והארדן נחשב לחזק במיוחד ביחס לשחקן חוץ ממוצע, אבל בתקופה ההיא היה מתמודד עם הגנה אחרת לגמרי. תוסיפו לזה את אי-קיומו של חוק שלוש השניות בהגנה שהיה מאפשר לשחקנים כמו דיקמבה מוטומבו ואלונזו מורנינג לחכות משחקים שלמים בתוך הצבע ואפשר גם לדמיין מצב בו הארדן מסתפק ב-15-20 נקודות לערב.

אז כמה נקודות למשחק, בערך, הארדן היה קולע ב-1992/93 או 1997/98?